בחירת ידיים לפני הפלופ: הסוד שמאחורי ה-Raise

היה זה אחד הרגעים הראשונים של פיל גורדון בטקסס הולדם ללא הגבלה. הוא ישב בעמדה מוקדמת, הציץ בקלפים – 4-4 תואמים. יד יפה. הוא ביצע Raise, הסיבוב הגיע אל הדילר שביצע Call. הבליינדים התקפלו.

שניים על שניים. קופה נאה. גורדון ציפה בהתרגשות לפלופ.

הפלופ ירד: J-8-7. לא תואמים. בטנו התהפכה.

הוא הבין ברגע אחד מה שלא הבין לפני כן: שחקן הדילר – שישב בעמדה האחרונה, שראה את כל מה שקרה לפניו – הסכים לשלם את ה-Raise שלו. עמדתו הייתה מושלמת. ועכשיו גורדון עמד בפני כל ההחלטות הקשות, ראשון, בלי שום מידע, עם יד בינונית על פלופ עוין.

"ההשתתפות במשחק ההולדם ללא הגבלה מעמדה מוקדמת," כותב גורדון, "אינה חוויה נעימה. כל השחקנים הטובים מתעבים את הכורח לשחק מעמדות חלשות."

אבל ההחלטה הקריטית ביותר ביד הזו לא הייתה מה לעשות אחרי הפלופ. היא הייתה מה לעשות לפניו. הכל מתחיל בבחירת ידיים לפני הפלופ.

למה כמעט תמיד לבצע Raise – ולא Limp

גורדון מציג כלל ברור: כשהוא הראשון לפעול מרצונו לפני הפלופ ומחליט לשחק – הוא כמעט תמיד מבצע Raise, לא Limp (כניסה בגובה הבליינד הגדול). הוא מונה חמש סיבות:

ראשית, הגבלת התחרות. Raise מוביל לפחות שחקנים שיראו את הפלופ. ביד בין שני שחקנים, גורדון מנצח 85.5% מהזמן. ביד מול ארבעה שחקנים אקראיים – רק 58.5%. זה הפרש משמעותי מאוד.

שנית, שליטה בנרטיב. כשאתה מבצע Raise לפני הפלופ, אתה מודיע שיש לך ציפיות גבוהות. "זהו ההימור של השחקן שהעלה" – ביטוי שגורדון שמע שוב ושוב במשחקים. זו המנטאליות שהוא רוצה ליצור ביריבים.

שלישית, מיצוי היד של היריב. אם ביצעת Raise וקיבלת Call – אתה כבר יכול לפסול בביטחון כשליש עד מחצית מהידיים הגרועות שיכלו להיות לו.

רביעית, הסוואת החוזק שלך. שחקנים שמבצעים Raise רק עם ידיים חזקות מגלים מידע יקר ערך. כשגורדון מבצע Raise גם עם 7-6 תואמים וגם עם A-A – היריב לא יכול לדעת מה יש לו.

חמישית, גניבת הבליינדים. Raise פותח את האפשרות לזכות בקופה עוד לפני הפלופ. "אני מתפרנס מגניבת בליינדים," כותב גורדון. "גניבת הבליינדים היא מרכיב חיוני של הצלחתי בטורנירים."

כמה להעלות – ולמה הסכום לא תלוי ביד

רוב השחקנים המתחילים מבצעים Raise של פי שלושה מהבליינד הגדול – וזו נקודת התחלה סבירה. אבל גורדון פיתח דפוס עדין יותר: הוא משנה את גובה ה-Raise לפי מיקום, לא לפי איכות היד.

מעמדה מוקדמת – Raise קטן יותר (בסביבות פי 2.2-2.5). מעמדה מאוחרת – Raise גדול יותר (עד פי 3 ויותר). הסיבה: מעמדה מוקדמת, Raise קטן מעודד יריבים להיכנס כשיש ביד אימתנית – כך אפשר לבנות קופה גדולה. מעמדה מאוחרת, Raise גדול מפעיל לחץ מרבי על הבליינדים.

הנקודה הקריטית בבחירת ידיים לפני הפלופ: גורדון אינו משנה את סכום ה-Raise לפי איכות היד. מכפיל קבוע בכל פעם = מסך עשן מוחלט. היריב לא יכול לדעת אם יש A-A או 6-5 תואמים.

הבעיה הנסתרת של ידיים כמו K-4

כאן מגיע אחד הלקחים הכי חשובים ופחות אינטואיטיביים בבחירת ידיים לפני הפלופ. גורדון כותב שהיה מעדיף ללכת All-In עם 8-7 תואמים מאשר עם K-4 לא תואמים. לרבים זה נשמע מוזר. K-4 נשמע חזק יותר – יש בו King!

אבל הנה הבעיה: K-4 היא יד "נשלטת". כשאתה מתמודד מול K-Q, K-J, K-10 – הקלף השני שלך, ה-4, פשוט גרוע יותר. אתה "מפסיד על הקיקר" ברוב ההתמודדויות האלו.

לעומת זאת, 8-7 תואמים מול קומבינציות שונות (A-K, K-Q, A-A, K-K) – מסתכמת בכמעט 44% סיכויי זכייה. לא יד קלה, אבל היא "ישרה" – לא נשלטת. גורדון הריץ סימולציות מחשב: ל-8-7 תואמים יש סיכויי זכייה של כמעט 72% מול קומבינציות מגוונות. ל-K-4? רק 25.7%.

זו הסיבה שגורדון – וכל שחקנים מקצועיים רבים – אינם מתלהבים מידיים כמו K-8, Q-6, J-5. בחירת ידיים לפני הפלופ לא נועדה להיות אינטואיטיבית. היא נועדה להיות מחושבת.

מהלך הסנדוויץ' – כשהכול מתחבר

אחד המהלכים הנועזים שגורדון מתאר: שחקן אחד מבצע Raise, אחד או שניים מבצעים Call – ואז גורדון מבצע Raise גדול מאוד, שם בפועל את כל הצ'יפים שלו בקופה.

הלוגיקה: שחקנים שביצעו Call להעלאה ראשונה – אין להם יד מספיק חזקה לבצע Raise בעצמם. הם פגיעים. Raise גדול מאלץ גם את השחקן שפתח ב-Raise לקבל החלטה קשה מאוד.

גורדון מספר: הוא בעמדת הבליינד הקטן, נשארו לו כ-15 בליינדים גדולים. שחקן משוחרר מבצע Raise פי שלושה. שניים מבצעים Call. גורדון מציץ בקלפים – 8-7 תואמים. הוא מניח את כל הצ'יפים שלו בקופה.

"גם אם טעיתי בתזמון ויש ברשות הראשון שביצע Raise יד של A-A, אני עדיין במצב טוב למדי. יד ה-8-7 תואמים שלי מסוגלת להביס את A-A בכ-44% מהזמן. השקעתי 15 בליינדים, וזוכה בהזדמנות לזכות ב-37." אלו ההסתברויות הנכונות.

מה מלמד אותנו הסרט Swingers

גורדון מצטט סצנה מהסרט Swingers – זו שבה Trent, Sue ו-Mike דנים כמה ימים צריך לחכות לפני שמתקשרים לבחורה שזה עתה פגשת. "יומיים? שלושה? כולם כבר מחכים יומיים – שלושה זה קצת מיוחד יותר."

גורדון אומר שאותו עיקרון חל על גניבת הבליינדים לפני הפלופ: כולם גונבים מעמדת הדילר. זה נהיה כל כך צפוי שהבליינדים מתחילים לבצע Re-Raise כתגובה אוטומטית. לכן הוא מעדיף לגנוב מה-Cutoff (העמדה שמימין לדילר) – בתדירות הגבוהה פי שניים. "ה-Cutoff הוא קצת מיוחד יותר."

אז מה מחפשים לפני הפלופ?

בחירת ידיים לפני הפלופ היא שילוב של שלושה גורמים: איכות היד, מיקום וצורת הכניסה. המסגרת של גורדון: כשאתה ראשון לפעול – כמעט תמיד Raise. כשיש כבר Limp – Check ליד בינונית, Raise גדול כדי לנקות את השולחן. כשיש Raise לפניך – Fold ליד בינונית, Call ליד שמחכה להתפתח, Re-Raise ליד שולטת.

ומעל הכול – אל תשחק ידיים "נשלטות". K-4, Q-6, J-5 – אלה הידיים שמשאירות אותך עם כל הבעיות ואף אחת מהתשובות. כפי שלמדנו במאמר הקודם על צפייה ביריבים, ההחלטות הטובות נבנות על מידע – ובחירת ידיים לפני הפלופ היא הצעד הראשון שקובע עם כמה מידע תכנס לכל יד.

ואם אתה עדיין תוהה למה אתה מפסיד – כדאי לחזור ל6 הטעויות הנפוצות ביותר של שחקנים גרועים. רובן מתחילות בדיוק כאן, לפני הפלופ.

במאמר הבא נעבור לשלב שמגיע מיד אחרי: הפלופ. מה עושים כשיש יד חזקה? מה עושים כשפספסנו? ומה ההבדל בין Bet לבין Check-Raise – ומתי כל אחד מהם הוא הצעד הנכון?